כישלון והזכות להיות כועסים

יש לנו זכות להיות כועסים. וגם לעמוד על זכותנו לכעוס! חודש חודשיים שלושה, כל השאר כבר מזמן לא מבינים על מה העניין ואנחנו עדין כועסים!
או
לאסוף את העלבון, הכעס תחושה האכזבה וההחמצה ולעשות עם זה משהו.
בצורה פרואקטיבית – מקדמת, כדי לוודא שזה לא יקרה שוב, להסביר את עצמנו שוב, באזורים שיש לנו אחריות שליטה על

ההתרחשויות.
פצחנו את "המה" לעשות יחד וסיכמנו בהבנה החשובה:

"אין מה להתעסק בכישלון יותר מאשר הזמן הנדרש כדי להפיק לקחים, ללמוד ולהתקדם הלאה…"

אומץ ניהולי טמון בהבנה שעשיית שגיאות אינה הדבר המכריע. הדבר המכריע הוא תיקון שגיאה, למידה, שיפור ,פוקוס וחזרה למשימה המרכזית.

אומץ להתקדם ולתת סיכוי להזדמנות; לחזור ולהסביר שוב את עצמך ואת הרעיון אומץ להיות שונה, לא להסכים למה שכולם כבר השתכנעו.

הנבירה וההתחפרות – מורידות את כל האנרגיה, מוציאות את כל הרוח מהפרודוקטיביות שלנו. יש לזה אפקט של כדור שלג כשאנחנו ממשיכים להלהיב בזה את עצמנו וכל מי שמוכן לשמוע ולחזק את התסכול שלנו.
התסכול ישפיע על הביצועים ועל הערך שנביא.

אחד המדדים למקצוענים היא יכולת האיסוף המהיר של עצמם "חזרה למגרש".

שלכם, סנדרה