קצב השינויים והדינמיות של קבלת ההחלטות במציאות היומיומית מצריך מאתנו באופן אישי, בחיים הפרטיים ובחיים הארגוניים לקבל החלטות, ומהר! אנחנו נדרשים לקבל החלטות "תוך כדי תנועה" לראות או לנבא את התמונה הרחבה ולשנות מה שצריך בדרך כדי שההחלטה בדיעבד תהיה הכי טובה.
העומס המחשבתי שנלווה לעומס קבלת ההחלטות "סוחב" איתו אל תוך השינויים קבעון. דפוסים ישנים, תהליכים לא רלוונטים, הרגלים שלא מקדמים אותנו יותר ולא משרתים את ההחלטה החדשה ואף אחד לא עוצר לשאול, האם צריך את זה להמשך…? למה אנחנו צריכים את זה…? זה נכון גם במימד הרגשי. קבעונות מחשבתיים, תפיסות נוקשות, חוסר פתיחות ויכולת לראות את התמונה החדשה במשקפיים חדשות, נוקשות של פרדיגמות. פשוט מרב שהתרגלנו שכחנו לשנות…
פרופ' יעקב גולדנברג קורא לזה "שמרנות של עיוולת" – מתוך האינרציה, דפוסים קיימים נשארים כפי שהיו לפני השינוי ומחוסר זמן, חוסר תשומת לב, איש לא שואל: אנחנו עדין צריכים את זה..? וכך בשגרת היום יום אף אחד לא שוקל את נחיצותם והם מתקבעים לנצח. אנחנו מאבדים את הרגישות להם, הם כבר לא מפריעים לנו והם וממשיכים איתם במוד אוטומטי. מכבידים, מעמיסים ובטח לא מקדמים… מרב שהתרגלנו שכחנו לשנות…
הדינמיות צורכת אנרגיה קלילה, אין צורך לסחוב איתנו בתרמיל לדרך את מה שלא נחוץ. כדי לרוץ קדימה ביעילות ובנחישות, כדאי לסדר את התרמיל – להוציא את המיותר ולהכניס פנימה רק את מה שיקדם אותנו במציאות החדשה. ולפני שסוגרים – להציץ פנימה ולראות איזו הקלה יש במה שנשאר…
בהצלחה!
שלכם סנדרה