"עייפת ניהולית" או "לשחרר את הפקק"
העומס המנטאלי על הקשב הניהולי
תפקיד ניהולי מביא עימו אתגרים חדשים. מנהלים אשר עוברים מתפקידי "מקצוען" לתפקידי מנהל, נחשפים לפתע לריבוי משימות, מטלות, וכמות מידע וההחלטות הנדרשות להתקבל ולהתבצע ברצף. על זה נוספת האחריות הניהולית על צוות עובדים אשר דורשת משאבים אישיים נוספים.
העומס, העייפות המנטלית ולוחות הזמנים הצפופים, מביאים מנהלים רבים לאבד פוקוס, לאבד קשב ניהולי ולהתחיל פשוט להתנהל בתוך הלופ ולא לנהל. הדבר פוגע במוטיבציה, פוגע ביכולת הביצועית ומחקרים מראים שיש קשר ישיר בין "העייפת" לאיכות קבלת ההחלטות.
המנהל הוא משאב מוגבל – מבוא לתורת האילוצים
זה נשמע ברור תחילה אך באופן טבעי מנהלים מתקשים "לשחרר את הפקק" ויוצרים צווארי בקבוק. הדבר נובע לעיתים מפחד לאבד שליטה, פחד לשתף בידע (ידע זה כח), תחושה שאין על מי לסמוך, ולפעמים תחושה שאם יעשה לבד זה יהיה הכי מהר והכי טוב.
תורת האילוצים של ד"ר גולדרט מתבססת על ההנחה, שבכל ארגון קיים צוואר בקבוק אשר מפריע בהשגת המטרות ורק איתורו ושיפורו ישפר את התפוקה של המערכת כולה.
ד"ר גולדרט מציע כי אחת הדרכים "לשחרר את הפקק" היא ע"י שינוי תהליכים במטרה להגדיל את האפקטיביות. להזיז "אילוצים" במקרה זה לטיפולם של אחרים.
נשמע פשוט… אז למה זה לא קורה בפועל…?
מנהלים מתקשים בתוך מכלול האתגרים להחליט מה הם ורק הם יכולים לעשות. ד"ר גולדרט מציע להגדיר מהי מטרת המערכת? באנלוגיה למנהל: למה הוא בתפקיד? למה בחרו בו ומה מצופה ממנו לספק?
אחרי שתהיה הגדרה מדוייקת את כל שאר מרכיבי התפקיד יש להכפיף ל"שאר המערכת".
איך עושים את זה?
1. עוברים מהתנהלות לניהול עצמי, מראקטיביות לפרואקטביות.
2. משכללים את האצלת סמכויות – לומדים לעבור ממיקרו ניהול להאצלת סמכויות, לניהול משתף.
3 מפתחים ומכשירים עובדים – בטווח הקצר יוצר עומס, בטווח הארוך "משחרר את הפקק" מהמנהל.
4. מטמיעים תהליכי משוב וחניכה – פיתוח ושכלול מיומנויות ויכולות עובדים לביצועים וקבלת החלטות.
ניהול מטרתו השגת מטרות הארגון ביעילות, ובתכליתיות באמצעות: תכנון, ארגון, תאום, הובלה ובקרה של משאבי הארגון.
התייחסות מנהלים אל עצמם כאל משאב מספר 1 לניהול, יחד עם הבנה שהצלחתם בתפקיד תלויה במיומנות "לשחרר", תסייע לשפר את העייפות הניהולית ולייצר מיקוד ותכליתיות בעבודה.
בהצלחה
עד הפעם הבאה,
שלכם סנדרה