אתמול כשצפיתי בתוכנית הכוכב הבא, לא הפסקתי לחשוב על איזה כיף שרותם סלע נשארה.
ונזכרתי באמרה על תעזבי לפני שאת עוזבת כחלק מחשיבה של ניהול קריירה.
עם ההריון בחודש תשיעי, ועם זה שהיא מרגישה כבדה ועם זה שמאחורי הקלעים היא יושבת על כסא; היא ממשיכה להיות שנונה וכיפית ומצחיקה וזורמת ונורא כיף שהיא שם.
אני לא זוכרת שראיתי בארץ דוגמגישה שהלכה על זה.
ראיתי חזאית, מגישת חדשות אבל כזו בתוכנית ראליטי? טרם.
שריל סנדברג סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, העוסקת רבות במה אנחנו כנשים צריכות לעשות אחרת, מדברת בספרה "לפרוץ קדימה" על עניין ה "אל תעזבי עד שאת עוזבת" כשהיא מסבירה שנשים בהריון עוד בשלב המחשבה עליו, נוטשות מנטלית, מתחילות בויתורים ונסוגות.
אנחנו על מסלול שינוי. וגם אם רותם לא ממש התכוונה להיות השראה, היא עשתה את זה.
בנתיים פשפשתי וקראתי שהיא כבר ילדה.
שתחזור לתמונה, מחכה לה.
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=1243583365679104&id=481079238596191&pnref=story
מתוך ההרצאה של שריל סדנברג – תרגום של TED
אל תעזבי לפני שאת עוזבת. יש אירוניה עמוקה בעובדה שנשים נוקטות צעדים – אני רואה את זה כל הזמן –במטרה להישאר בשוק העבודה, שבעצם תורמים לכך שבסופו של דבר יעזבו. זה מה שקורה: כולנו עסוקים; כולם עסוקים; נשים עסוקות. ואז אשה מתחילה לחשוב על ילדים.
ברגע שהיא חושבת על הולדת ילד, היא מתחילה לפנות מקום לילד הזה."איך אני אשלב את זה לתוך כל שאר הפעילויות שלי?" וממש מאותו רגע, היא לא מצביעה יותר, והיא לא מחפשת קידום, והיא לא לוקחת על עצמה פרוייקט חדש, והיא לא אומרת "אני! אני רוצה לעשות את הפרוייקט."
היא מתחילה להישען לאחור. הבעיה היא ונניח אפילו שהיא הרתה ממש באותו יום יש תשעה חודשי הריון, 3 חודשי חופשת לידה, חצי שנה כדי להתאפס – נריץ קדימה שנתיים, לעתים קרובות יותר, כפי שראיתי, צורת החשיבה הזאת מתחילה אצל נשים הרבה קודם,כשהן מתארסות, כשהן מתחתנות, כשהן מתחילות לחשוב על לנסות להרות, מה שיכול לקחת זמן רב.
אשה אחת פנתה אלי בנושא זה, הסתכלתי עליה, היא נראתה קצת צעירה. אמרתי: "אז את ובעלך חושבים להביא לעולם ילד?" והיא אמרה: "אה, לא, אני לא נשואה". אפילו לא היה לה חבר. אמרתי: "את חושבת על זה הרבה יותר מדי מוקדם."
הנקודה היא, שמה קורה ברגע שאת מתחילה בשקט להישען לאחור? כל מי שעברה את זה, ואני אומרת לכם, ברגע שיש ילד בבית, העבודה שלך צריכה להיות ממש מעולה כדי שתחזרי, כי קשה להשאיר את הילד שלך בבית.
העבודה שלך צריכה להיות מאתגרת. היא צריכה להיות מתגמלת. את צריכה להרגיש שאת חשובה. ואם לפני שנתיים ויתרת על הקידום ואיזה בחור לידך תפס אותו, אם לפני 3 שנים הפסקת לחפש הזדמנויות חדשות, את תשתעממי, כי היית צריכה להמשיך ללחוץ על דוושת הגז.
אל תעזבי לפני שאת עוזבת. תשארי במשחק. תמשיכי ללחוץ על דוושת הגז, עד לאותו יום בו תצטרכי לעזוב,לקחת הפסקה בשביל הילד, ואז תקבלי החלטות. אל תחליטי החלטות זמן רב מדי מראש, במיוחד לא החלטות שאת אפילו לא מודעת אליהן.
עד הפעם הבאה,
שלכם סנדרה