אחד האתגרים המשמעותיים בעולם הארגוני ואחת היכולות הכי נדרשות מעובד ומנהל היא היכולת להתנהל בתוך אי הוודאות ולייצר עוגני חשיבה בדרך.

בכל מעורבות שלי בתהליכי חשיבה מסוג זה אני מתעקשת לעגן הנחות יסוד בדרך ובדיקה שלהן לאורך התהליך שהן עדיין "מחזיקות מים".

הרבה פעמים כשלונות הן הנחות יסוד שלא התממשו ואם אפשר היה לכייל אותן בדרך אפשר היה לחשב מסלול מחדש. כשחיי אדם ומהירות שניות לא מעורבים – יש בהחלט זמן לחשיבה.

מבחינתי זה בסדר להגיד שאחת מהנחות יסוד לא מגובה בנתונים הסטוריה או סתטיסטיקה אלא היא מבוססת אינטואיציה או תחושת בטן. רק חשוב להגיד וזכור.

טום הנקס בסצינה מדהימה שבה אחרי שסרק את המטוס ובדק שלא נשאר אף אחד, עולה לספינת ההצלה מתקשר לפיקוד ומבקש ספירה של הניצולים.

חשוב לו לפני שמתפנה לדעת כמה ניצלו. הוא לא יודע בשלב זה שבתושייתו הציל בשיתוף כוחות הביטחון את כולם! 155. תוך 24 דקות נמשו כולם ממי הקרח של ניו יורק.

ב-15 בינואר 2009 מטיס הטייס הוותיק צ'סלי "סאלי" סאלנברגר יחד עם ג'פרי "ג'ף" סקילס את טיסה 1549 של חברת התעופה האמריקאית "יו אס איירווייז". הטיסה ממריאה מנמל התעופה לה גוארדיה בניו יורק. דקות ספורות לאחר ההמראה פוגעת להקת אווזים במנועי המטוס איירבוס A320 ומשביתה את שניהם.

ללא מנועים וללא טווח אפקטיבי להגעה לשדה התעופה, מחליט סאלי להנחית את המטוס במי הנהר הקפואים של ההדסון. עם 155 נוסעים ואנשי צוות על הסיפון, מצליח סאלי להנחית את המטוס נחיתה מושלמת על הנהר – הנחתה מוצלחת של מטוס סילון על מים, ללא תקדים – ומציל את חייהם של כל נוסעי המטוס.

במהרה סאלי נהפך לגיבור היום, הן על ידי האנשים ששרדו את הטיסה והן על ידי התקשורת העולמית. במקביל לתשואות מן הציבור, סאלי נאלץ להתמודד עם האשמות חוקרי תעופה ועיתונאים באשר להחלטתו הרת הגורל להנחית את המטוס על הנהר ולא לחזור לאחד מנמלי התעופה באזור