צניעות אינטלקטואלית ויושרה
אחת הטעויות הגדולות של מנהלים היא העדרה של צניעות אינטלקטואלית – תסמונת האני יודע הכל.
אותה צניעות שמנחה אותנו לשאול שאלות, אותה צניעות שמבקשת לעבד מידע להבין לפני שהיא נוקבת. מעצם העובדה שאנחנו שואלים שאלות, אנחנו מספקים מידע: מי אנחנו, מה חשוב לנו, וגם מה היחס שלנו לאדם שאיתו אנחנו משוחחים.
שאלות טובות לעמיתים שלנו, למנהלים שלנו, לעובדים שלנו, ללקוחות שלנו משקפות את "מערכת ההפעלה" שלנו. ערכים, מיקודים, צורת החשיבה כמו גם היכולת להגיד לא הכרתי את הנושא, מעניין, שווה בדיקה – הרצון והיכולת התמידית להיות בלמידה.
ב 01.10.2006 התפרסם בידיעות אחרונות במוסף החג העתק של נאום של פרס בועידה כלכלית באיטליה ובו כתב: "עצות למנהיג הצעיר" בינהן כתב:
"אל תתרשמו יותר מידי מנאומים. הגדול בנואמי העם היהודי היה משה רבינו – מפני שהוא ידע לגמגם. אל תסחפו אחרי פופלריות, היא בת חלוף…כמו מזג האויר. לא התחזית של היום חשובה. ראיתם פעם משהו אוסף תחזיות מזג אויר? האקלים שתייצרו סביבכם מחר הוא העניין".
ועם הצניעות באה גם האותנטיות, אל תזייפו אותה, יעלו עליכם. מוקדם ממה שחשבתם. והיושרה –
היו אדם שפיו וליבו שווים.
אלה האנשים שבכל פרויקט, בכל משימה, בכל תפקיד מיוחד כולם רוצים אותם איתם.
הנאום הזה יופיע תמיד בכל קורס מנהלים שאפתח.
יש אנשים שמתגעגעים אליהם, להוויה שלהם. בכל ארגון, בכל מערכת
שמעון פרס,
כזה אחד.
היו גם אתם, אחד כזה.
גם אני, תמיד, על זה.